ולרי גרגייב חוזר אלינו שוב ומנצח על שיאי הריגוש של היצירות הגדולות, החלטתו של ולרי גרגייב לבחור בשלוש יצירות מופת מסדר גודל ייחודי כזה מבטיחה חוויה יוצאת דופן שאסור להחמיצה.
הקטור ברליוז (1869-1803) – "רקוויאם" אופוס 5
"אילו היו מאיימים לחסל את כל יצירותי מלבד אחת, הייתי מבקש חסד וחמלה כלפי הרקוויאם שלי", הכריז הקטור ברליוז
(1869-1803). אכן זוהי יצירה מהממת ביופייה, בתזמורה הבלתי שגרתי, ובהשפעתה על הרגשות של כל מאזיניה. מלבד ההרכב העצום (הן של התזמורת והן של המקהלה) ברליוז הוסיף ארבעה הרכבים של כלי נשיפה ממתכת המפוזרים מחוץ לתזמורת הסימפונית הרגילה (ורדי עשה זאת, ברקוויאם שלו, עם חצוצרות בודדות שפוזרו גם מאחורי הקהל) ושמונה זוגות של טימפני המכוונים לכל צלילי הסולם והאמורים להתפרץ בנגינה בו-זמנית בעוצמה המצליחה לשקף את מה שאמור להתרחש ביום הדין עלי אדמות. ברליוז נחשב, בצדק, לאחד המתזמרים הגדולים לצד בטהובן וראוול, ואמנם היה הראשון להוציא לאור ספר המלמד את מלאכת התזמור וזאת למרות שאישית שלט בנגינה רק בחלילית ובגיטרה.
סרגיי פרוקופייב (1953-1891) "מלאך האש", אופרה בת חמש מערכות, אופוס 37
עם האופרה "מלאך האש" (אופוס 37), בת חמש המערכות, סרגיי פרוקופייב (1953-1891) נושא אותנו אל עולמות המסתורין והעל-טבעי כשבמהלכה ההתרחשויות והרגשות הארציים והמציאותיים מתערבים בעולם הנסתר. עלילת האופרה נגזרה מתוך נובלה מפרי עטו של הסופר וַלֶרִי בְּרִיוּסוֹב, שראתה אור בשנת 1907 ואותה גילה פרוקופייב בשנת 1919, בעת ששהה בארה"ב. העלילה מספרת על רֶנָטָה, שזכתה "לביקורו" של מלאך בשם מַדִיאֶל כשמלאו לה שמונה שנים. הוא הופיע לבוש בגלימה לבנה אפופת אור מסנוור ולימד אותה כיצד לקיים חיים של של טוהר כיאה לנזירה. היא מתאהבת במלאך שלה ושואפת ליחסים גופניים וחושניים יותר. מדיאל נרעש ונזעם מן הרעיון ונעלם בתוך כדור של אש אך מבטיח לשוב בדמות אנושית. בחיפושיה אחריו היא מאמינה שהרוזן הַיינְרִיךְ הוא המלאך שלה אולם לאחר שהיא חווה אתו מערכת יחסים לוהטת הוא נוטש אותה. חיפושיה אחריו מלווים ומהולים בחזיונות אימה. הצלע השלישית של משולש האהבה הזה מופיעה בדמותו של רוּפְּרֶכְט, המאוהב בה ומשמש לה כמלווה וכמגן. כל ניסיונותיו לזכות באהבתה עולים בתוהו מאחר והיא שקועה כל כולה, כאחוזת דיבוק, בעולמות הנסתר. מתברר שהסופר שיקף, בספרו, משולש אהבה בו היה מעורב אישית. לא נגלה את סוף העלילה אך נרמוז שהעלילה מתרחשת בגרמניה בתקופה בה האינקוויזיציה שלטה בכל. פרוקופייב, שגם כתב את הליברית, הצליח ליצור את אחת מיצירות המופת האופראיות המעולות והמרגשות ביותר.
לודוויג ון בטהובן (1827-1770), סימפוניה מס' 9 ב- רה מינור, אופוס 125
ביצוע הבכורה של הסימפוניה התשיעית והאחרונה של לודוויג ון בטהובן (1827-1770) היווה נקודת מפנה בתולדות הסימפוניה הקלאסית המסורתית. אין ספק שזאת גולת הכותרת במגוון יצירותיו של בטהובן והשפעתה המחשמלת על קהל המאזינים ממשיך לרגש ולהלהיב עד לעצם היום הזה. נושא הפרק האחרון הפך לאחת המנגינות המוכרות והאהובות ביותר בקרב כלל תושבי כדור הארץ. הוא נחשב למהפכני כשנחשף לקהל הן בשל שינוי הסדר המסורתי של פרקיו ובמיוחד בשל צירוף מקהלה וארבע סולנים בפרק האחרון (עם מילים מתוך האודה של היינריך שילר, "אלי גיל"). בין השנים 1956 ו- 1968 הפך הפרק האחרון להמנון המשחקים האולימפיים ומאוחר יותר להמנון המועצה האירופית. ביפן חוגגים את ראשיתה של כל שנה בנגינת הסימפוניה התשיעית של בטהובן.יצרה נפלאה זו מהווה אתגר תובעני למדי לכל מנצח ומקור הנאה מרגשת לכל מאזין.
המילים "כל בני האדם אחים הם", משקפות את המסר הפוליטי והחברתי בו האמין בטהובן.
